<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ל"ד</h1>
<h2>דף סא:</h2>
חייב אדם לפרות ולרבות כמו שכתוב פרו ורבו. ותנן לא יבטל אדם פריה ורביה אלא א"כ יש לו זכר ונקבה דברי בית הלל. וכתב הר"י מקורביל אם מתו ויש להם בני בנים אפילו זכר מן הנקבה ונקבה מן הזכר הרי זה קיים. אבל זכר ונקבה מן הזכר או מן הנקבה אינו מועיל. ואם נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה (מותר) [צריך] לגרשה ע"כ. וכתב הרשב"א ז"ל דוקא כשלא ילדה כלל אבל ילדה (ומת או הפילה) [ויש לה ולד חי אפילו אחד] לא דנסתחפה שדהו, ע"כ. וכתב הר"י ועכשיו לא נהגו כן לפי שאנו בחוץ לארץ ושמא עון חוצה לארץ גורם. ואיתמר היו לו בנים ונתגייר ר' יוחנן אומר קיים והלכה כמותו. מתו ר' יוחנן אומר לא קיים והלכה כמותו. ומבן י"ח עד עשרים יכול לשהות אם לא ימצא הגונה אבל אם עבר עשרים ולא נשא הוא בקללה. ואם חשקה נפשו בתורה ואין יצרו מתגבר עליו זכור לטוב. ואפילו יש לו לאדם כמה בנים אין טוב להיות לבדו בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו. אך יכול לישא אשה שאינה ראויה לבנים ומ"מ [אם אפשר לו] יקח אשה הראויה לבנים אפילו בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך. והאשה אינה מצווה על פריה ורביה ומיהו אם אמרה בעינא חוטרא בידי ומרא לקבורה ותובעת גט לבעלה וידוע שהוא מעכב כופין אותו להוציאה ולתת לה כתובה בלא תוספת רק מה שהביאה בצמצום. ואשה שלא יכול הבעל לבעול אותה ויצאה ממנו אפילו יכול לבעול אחרות גובה כתובתה שאומרת מסרתי לך עצמי ומה אעשה לך יותר.
